כל אחד צריך ללכת בדרך אשר הוא נחלת אבותיו – מאיזה שבט הוא, ומאיזה שורש

ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל (במדבר לו:ז)

לפי פשט הכתוב הסיפא הוא מיותר, וגם ידוע דהמצוה הזאת לא נהגה רק בדור הראשון, והתורה היא נצחיות, וחלילה לומר שיוחסר בה באיזה זמן ממנין תרי"ג.

ויש לפרש ברמז לדרכי העבודה.

ענין עבודתנו הוא צורך גבוה לעשות יחודין באורות עליונים קוב"ה ושכינתיה. והענין הזה לנו נחלה וירושה מאבותינו אברהם, יצחק ויעקב. ובפרט מיעקב שקודם פטירתו ייחדו שבטי ישורון את השם באמרם "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", כנודע. והוא היה מתכוין לגמור את השם באומרו, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

וזה נשאר לנו, בני "ישראל סבא", לנחלה מאבותינו, לצאת בעקבי הצאן, שכל מגמתם ליחוד העליון הזה. וזה מפליאת צפוני תורתינו, "נחלה" בגימטריה "הוי'ה באדנ'י", או "הוי'ה בהיכ'ל", שהיא נחלה לישראל העמוסים מני בטן. והנה י"ב שבטי ישורון הם נגד י"ב צירופי הויה, ונגד י"ב גבולי אלכסון, כנודע, אשר לכל אחד שער מיוחד, ודרכי העבודה מיוחד לזה מזולתו. ואף על פי כן הכל סובב אל מקום אחד לייחוד הקדוש.

ואמנם כן, בכל דור ודור אנחנו, בני א-ל חי, ענפים משבטי ישורון, שהם י"ב שרשים כוללים. ונודע שמאלו הי"ב שרשים מתפשטים שרשים אחרים עד אין קץ, שכל אחד מאלו השרשים כוללים הרבה נשמות, והם הצדיקים שבכל דור ודור, אשר כל אחד דרכי עבודתו מיוחדת מזולתו.

והנה מי שאין לו מוח בקדקדו, בראותו דרכי הצדיק אשר הוא מסתופף בצלו נעימה לנפשו, אזי יבז בעיניו דרכי צדיק האחר, אשר דרכי עבודתו סובב הולך באופן אחר. חלילה חלילה לחשוב כזאת על עם ה' אלה! כי הכל הולך אל מקום אחד, ומכלם יתקלס עילאה. צא ולמד משבטי ישורון, שכל אחד היה במדריגה מיוחדת (עיין בפירושי ספר יצירה), עם כל זה על ידי כולם נעשה הייחוד השלם על ידי ישראל אבינו הכוללם יחד.

ובזה תוכל להבין "ולא תסוב נחלה לבני ישראל" – ענין היחוד השלם שהוא "נחלה" (בגימטריה הוי'ה באדנ'י) לבני "ישראל סבא" כנ"ל. לא תסוב ענין זה ממטה אל מטה בכל דור ודור, כי כל אחד דרכיו מיוחדים (זה בשמחה וזה בפחד ורעדה, זה בשתיקה וזה בדבור), והכל הולך אל מקום אחד. וחלילה לדבר סרה על איזה הנהגה לעבודתו ית"ש. ומפרש הטעם "כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל". רצונו לומר, מה שזה דרך עבודתו בכך וזה באופן אחר. כי כל אחד מוכרח לילך בדרך אשר הוא נחלת אבותיו, מאיזה שבט הוא, ומאיזה שורש. ומגיע לו מזה הדרך הדביקות שלו. וזה "ידבקו בני ישראל".

והבן.

(אגרא דכלה ב: 160)

מודעות פרסומת

אודות בני יששכר

בלוג הבני יששכר, הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב, פנינים על פרשת השבוע
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרשת בראשית - אחדות הבריאה ודביקות בצדיק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s