ויעבר אלקים רוח על הארץ וישכו המים – לעשות את רצון הקונה בלי שום טעם

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. (בראשית ח:א)

והנה ראיתי בדברי קדשו של הרב הקדוש בעל אור החיים זצוק״ל שהקשה, איזה צורך יש לנו לדעת שה' העביר רוח בכדי להשקיט את המים.

וכתב הוא ז"ל שהמים נצטוו בציווי מאת ה' לנהוג בהתגברות, והמשיכו לעשות את מצות הי הגם שכבר נמחה כל היקום, כי אין להם לתהות על ציווי ה'. רק עשו את שליחותם להמשיך ולהתגבר הגם שלא ידעו עוד מה טעם לזה, עד שה' שלח רוחו אליהם שכבר כלתה מצוותן, אזי נחו שקטו. עד כאן דבריו הטהורים.

והנה שמח לבי בקרבי על דבריו, ויש מסר חשוב נוסף היוצא מהם: העבד הנאמן אין לו לבקש טענה לפטור את עצמו ממצוות ה', הגם שידמה בדעתו וימצא איזה טעם למצווה, ולפי הטעם שמצא, יגיע למסקנה שהטעם הזה כבר עבר חלף מן העולם, ואין צורך לקיימו יותר. ועל ידי זה יבוא להפר חוקי התורה, כפי שנתפקרו הפילוסופים שבדו טעמים מלבם למצות ה'. וכאשר מצא עת שאינו נוהג הטעם אשר בדו מלבם בשכלם המזוהם, התירו להפר חוקי התורה עד שיצאו מכלל כל חוקי התורה.

וכן אירע לאפלטון, ראש הפילוסופים, שנתן טעם לאיסור אשת איש – שיבואו בני אדם למחלות רבות בהתערב הכוחות והטבעיות של בעלי אומנות זו בבעלי אומנות אחרות וגם יבואו לקטטות ומריבות -עד שהתיר לכל בעלי אומנות אחת שיהיו להם נשותיהן בשותפות.

וכן עשו הפילוסופים בכל חוקי התורה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, ובפרט בדורותינו בעוונותינו הרבים, אשר רבים מהערב רב שבבני עמנו חבקו חיק נכריה חכמות חיצוניות והוציאו כל חוקי התורה בדברי הבאי, עד שנתפקרו מכל חוקי התורה, ותוך עמנו הם יושבים ומכנים עצמם בשם ישראלים. אך לא כאלה חלק יעקב – צרכים לעשות המצות כאשר צוונו ה' אלקינו.

והגם שה' חלק ונתן מחכמתו ליראיו וגילה להם סודות וטעמי מצוותיו, עם כל זה חלילה לעשות ולתלות המצווה על הטעם שנתגלה לנו, לומר הנה בעת הזאת הטעם הזה איננו נוהג אזי אפטור מהמצווה. חלילה חלילה לומר כן, כי הם חכמתו של יוצר בראשית ואין סוף לחכמתו ודעתו, ואם כן אין סוף לטעמים שלהם. ואם הטעם הזה שאנו משיגים אינו נוהג באיזה זמן ועת, הנה לה' עוד טעמים עד אין סוף וחקר. הנה בשביל זה אמרו חז״ל שאין טעם למצות. הגם שבוודאי מצווה להמציא טעמים בפרד"ס התורה כל אחד כפי אשר חלק לו ה' בבינה, אבל חלילה לתלות יסוד דתי המצות על הטעמים, רק לעשותן מאהבה כעבד הנאמן השש ומתעלס בקיום מצוות אדוניו בלי חקירת הטעם.

ומה מאוד מתוק האור לעיני שנתהווה הפועל הזה על ידי המים במבול – שהמים עשו רצון קוניהם בלי שום טעם. דהנה חטא דור המבול היה בזנות, ועיין בספר "ברית מנוחה" שמסביר שהיה לדורות הקודמים ידיעה גדולה בנסתרות (עיין זוהר ח"א נ"וע"א) והבינו הרכבת כוחות עליונות אלו עם אלו, ואמרו כן נעשה גם אנחנו. ונראה לי דהיינו שנאסר להם גילוי עריות, כמו שאמרו רז״ל (סנהדרין נ"ו ע"ב) – ודור המבול בחכמתם הגדולה חקרו למצוא טעם לכל איסור ואיסור בסודות עליונים, והנה על ידי זה מצאו לעצמם היתרים באופן זה מותר, כי נמצא הרכבה כזאת באורות עליונים, עד שהפרו חוק והתירו לעצמם כל האיסורים, עד שהביא עליהם הקב״ה את מי המבול. והשמיענו הקב״ה בהנהגת מי המבול שהעיקר והרצוי בעבודתו ומצוותיו – לעשות רצונו בכל זמן ועידן אפילו בלא מצוא טעם, והבן הדבר כי הוא יסוד ופינה לתורה ולמצוות.

ספר אגרא דכלה

מודעות פרסומת

אודות בני יששכר

בלוג הבני יששכר, הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב, פנינים על פרשת השבוע
פוסט זה פורסם בקטגוריה 0102 פרשת נח, מילים מיותרות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s